דוד גרשטיין: ים, בוץ ומלח

בקבוצת ציורים זו, שנוצרה באמצע שנות ה־80 של המאה הקודמת, מתגלות כל התכונות המלוות את אמנותו של דוד גרשטיין מראשיתה ועד היום: התבוננות סקרנית בדרכי התנהגותם של בני אדם, בהתנהלותם היומיומית ובחולשותיהם, יכולת גבוהה של תיאור באמצעות שפה ציורית עשירה ורבת המצאות, והומור חם מלא אמפטיה וחמלה. הסדרה היא המשך לסדרת ציורים קודמת משנת 1979, שבה יושבות דמויות אדם נוגות במרפסות של בתים מתקלפים בתל אביב הישנה. ציורי המרפסות היו בזמנו סימן ההיכר של גרשטיין וקיבעו את מקומו המיוחד במפת האמנות המקומית. בסדרה שלפנינו, לדברי גרשטיין, שוכני המרפסות ירדו אל ים המלח והם רובצים לחופו מרוחי בוץ, חושפים את גופותיהם הוורדרדים לחסדי קרני השמש והמלח המטגנים אותם באיטיות.