באוסף המוזיאון הימי הלאומי מצויים מספר מוצגים שמעידים על תרבות החניטה במצרים העתיקה. במסגרת תהליכי מיון, קיטלוג ושימור שנעשים במוזיאון באופן שגרתי עלה הצורך לברר מה מסתתר בתוך פריטים ייחודיים אלו. צוות המוזיאון פנה אל המרכז הרפואי רמב״ם שנאות בשם שיתוף הפעולה המדעי, לבצע סריקות סי־טי של המוצגים.
המומיה מוצגת עם ראש בצורת בז שמסמלת את האל הורוס, אחת ההתגלמויות של השמש במיתולוגיה המצרית. המומיה עוצבה וצויירה בצורת בז, כנראה מקרטונאג׳ (רצועות פשתן שנטבלו בעיסה על בסיס גבס). כפי שנראה בבירור בצילומי הסי־טי, המומיה מכילה בעל כנף שנכרך בתכריכים. בצילומים נראים היטב הראש, הכנפיים והנוצות, השלד והלב.
חניטת בעלי חיים הייתה נפוצה מאד בתרבות המצרית. במהלך האלף הראשון לפנה״ס חל גידול משמעותי בחניטה ובקבורה של בעלי חיים. מיליונים מהם נמצאו במערות קבורה, ביניהם מגלנים, עכברים, תנינים, בזים, חתולים ועוד. בעלי החיים ייצגו אלוהויות בדת המצרית.
מומיית-דמה עשויה מעיסה שהכילה אדמה וחול. המומיה מונחת בתיבת עץ שהמכסה שלה מעוצב בצורת האל סוכר, פטרון בתי הקברות. ככל הנראה הוכנסו לתוכה זרעים של דגן (חיטה או שעורה). לאחר הייבוש נכרכה המומיה בתכריכים וסביר להניחה שפניה נעשו משעווה שנצבעה בירוק.
היה נהוג להכין מומיות מסוג זה בעת פסטיבל האל אוזיריס (אביו של הורוס), פסטיבל חקלאי שנחוג בעת הגאות, לפני עונת החריש. המומיות המדומות הוספגו במים ולאחר זמן־מה הזרעים שהוטמנו בחובן נבטו וסימלו את תחיית האל אוזיריס. אוזיריס היה אל המתים שקם לתחייה הודות לתושייתה של איסיס אישתו, שאספה את חלקי גופתו המבותרת מקצוות תבל.
החניטות במצרים העתיקה משקפות את תפיסת המוות בתרבות המצרית, הרואה בחיים עלי אדמות שלב מכין לקראת חיי הנצח בעולם הבא. בקומה העליונה של המוזיאון תוכלו לראות מוצגים נוספים מתרבות הקבורה המצרית, ביניהם דגם מקורי של ספינת מתים מהאלף השני לפנה״ס וכדים קנופיים ששימשו לאיחסון איברים פנימיים של החנוט.
עריכת סריקות הסי־טי שנעשתה במרכז הרפואי רמב"ם הינה צעד ראשון בתהליך המחקר העתידי של המוצגים. אנו נערכים לקיום בדיקת פחמן 14 שתסייע בתיארוכם ותתרום להמשך המחקר לקראת תערוכה עתידית
.jpg)