תערוכות

העבודות המוצגות בתערוכה מצביעות על עניינם של האמנים בנושא הים.


הן כוללות רשמים ישירים מנופי נמל וים, התייחסות למקורות ספרותיים והיסטוריים, עיסוק בים כסמל אישי או פוליטי, ועוד.
העבודות המגוונות נוצרו בין שנות ה־ 30 של המאה העשרים ועד השנים האחרונות, בסוגי מדיום שונים: ציורי שמן, ציורים בצבעי מים, הדפסים, תצלומים, עבודות וידיאו ופסלים.


בין האמנים המשתתפים:
נפתלי בזם, נחום גוטמן, יחיאל קריזה, שמואל שלזינגר, ריטה אלימה, מאיה כהן לוי, שמשון הולצמן, אבשלום עוקשי, אברהם אופק, לארי אברמסון, דגנית ברסט, אלכס קרמר, דנה ובועז זונשיין.

(התערוכה מלווה בקטלוג עברית / אנגלית)

בור גניזה מן המאה ה-י"ג לפני סה"נ נחשף בראשונה בארץ ישראל בקרבת תל קשיש, ליד טבעון. במהלך חפירות מטעם רשות העתיקות נחשף בשנת 2010 מצפון לתל מטמון כלים, המתוארך לתקופה הכנענית המאוחרת 2ב (1200-1300 לפני סה"נ).

בור גניזה מן המאה ה-י"ג לפני סה"נ נחשף בראשונה בארץ-ישראל בקרבת תל קשיש, ליד טבעון. במהלך חפירות מטעם רשות העתיקות נחשף בשנת 2010 מצפון לתל מטמון כלים, המתוארך לתקופה

פסלי קבורה מאבן גיר של גברים ונשים בגילאים שונים, המתוארים בפלג גופם העליון (פְּרוֹטוֹמוֹת), הופיעו בארץ-ישראל במהלך התקופה הרומית המאוחרת (מאות ב'-ג' לסה"נ).

האי קפריסין שוכן על נתיבי התחבורה הימית באגן המזרחי של הים התיכון. מיקומו זה תרם להיותו מרכז תרבותי ומסחרי חשוב, שתרבותו החומרית משפיעה ומושפעת מיסודות תרבותיים שהגיעו אליו והופצו ממנו בסחר הימי הקדום.

אוסף ההדפסים במוזיאון הימי הלאומי מציג את התפתחות הספנות והקרבות הימיים. במהלך המאה ה-18 חלו שינויים מהותיים במבנה ספינות המפרש ובהם התפתחות במעטה המפרשים ובארטילריה הימית.

השם "אריגים קופטיים" ניתן לקבוצת אריגים מעוטרים מהמאות ה־ד' - ה־י"ג לסה"נ, שנמצאו במצרים. האריגים השתמרו היטב בזכות היובש והחום השוררים במצרים.

בניית דגמי אניות היא אמנות בינלאומית שראשיתה בעבר הרחוק והיא מתמידה ומתקיימת בידיהם של אוהבי האניות והים.

בקבוצת ציורים זו, שנוצרה באמצע שנות ה־80 של המאה הקודמת, מתגלות כל התכונות המלוות את אמנותו של דוד גרשטיין מראשיתה ועד היום: התבוננות סקרנית בדרכי התנהגותם של בני אדם, בהתנהלותם היומיומית ובחולשותיהם, יכולת גבוהה של תיאור באמצעות שפה ציורית עשירה ורבת המצאות, והומור חם מלא אמפטיה וחמלה. הסדרה היא המשך לסדרת ציורים קודמת משנת 1979, שבה יושבות דמויות אדם נוגות במרפסות של בתים מתקלפים בתל אביב הישנה. ציורי המרפסות היו בזמנו סימן ההיכר של גרשטיין וקיבעו את מקומו המיוחד במפת האמנות המקומית. בסדרה שלפנינו, לדברי גרשטיין, שוכני המרפסות ירדו אל ים המלח והם רובצים לחופו מרוחי בוץ, חושפים את גופותיהם הוורדרדים לחסדי קרני השמש והמלח המטגנים אותם באיטיות.