אריגים קופטיים ממצרים

השם "אריגים קופטיים" ניתן לקבוצת אריגים מעוטרים מהמאות ה־ד' - ה־י"ג לסה"נ, שנמצאו במצרים. האריגים השתמרו היטב בזכות היובש והחום השוררים במצרים. הקופטים, ששמם נוצר משיבוש ערבי של המילה "אָיגִיפְּטוֹס" (שמה היווני של מצרים), משתייכים לכנסייה המוֹנוֹפִיסִיטִית. הם נודעו כבעלי מלאכה מוכשרים ובהם אורגים מיומנים. הקופטים נרדפו בידי נוצרים ומוסלמים לסירוגין, ובעקבות מסעי הצלב, שהחלו במאה ה־י"א, היגרו חלקם לאירופה. אמנות האריגה שלהם השפיעה על תעשיית הטקסטיל באירופה של ימי הביניים.

בעקבות הביקוש הגובר למוצרי הטקסטיל העתיקים, שהחל במאה ה־י"ח, גזרו סוחרי העתיקות מהאריגים את העיטורים כדי להגדיל את רווחיהם על ידי מכירתם בנפרד. אריגים מעטים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, ולכן מתקשים החוקרים בתיארוכם ומתבססים בעיקר על שיקולים אמנותיים.

עד כה לא הוכח שתעשיית האריגים לכל אורך תקופת קיומה הייתה מונופול קופטי. ריבוי המוטיבים הקלאסיים מעיד דווקא, שבראשיתם נעשו האריגים לצורכי האוכלוסייה היוונית שחייתה במצרים ובעבור בני המעמדות העליונים, שחונכו על ברכי התרבות הקלאסית. מעקב אחר התפתחותם הסגנונית מעלה, שתחילה עוטרו האריגים בסגנון קלאסי־נטורליסטי, ועם הזמן הופיעו עליהם עיטורים מופשטים יותר עם סממנים מזרחיים.

אמנות האריגה במצרים קדומה מאוד, והעסיקה כנראה מספר נכבד של עובדים, שאורגנו באיגודים. בתקופה ההלניסטית והרומית תמכו השלטונות בתעשיית הטקסטיל במצרים ומלבושי הפשתן שיוצרו יועדו בעיקר לצורכי הצבא הרומי. בתקופה המוסלמית ניכרת התמחות מקצועית של בתי המלאכה לטקסטיל, ואריגי משי ופשתן שווקו בין היתר להודו.

מרבית האריגים נעשו מפשתן או מצמר. חוטי הפשתן, שמהם יוצר האריג, עברו תהליך שבסופו התקבל אריג בצבע לבן, ומעשי הרקמה שעל גבי האריגים נעשו לרוב מחוטי צמר צבועים. בראשית המאה ה־ד' לסה"נ רווחו לפחות ארבעה סוגי נוּלִים (מערכת של חוטים המתוחים בין שתי קורות עץ, שלרוחבם מועברים חוטים נוספים), ששימשו לאריגת בדים מסוגים שונים.

מרבית פרטי הלבוש הם טוניקות - כותנות בעלות שרוולים קצרים או ארוכים. אריגים אחרים שימשו מוצרים דקורטיביים (שטיחים, וילונות, בגדי שרד, ציפויי כריות, מפות ומפיות) או ששימשו למטרות טקסיות בבתי כנסת, כנסיות ומסגדים. רבים מהם מקורם בקברים: הנפטר הולבש בבגדים מהודרים וראשו הונח על כר בעל ציפה מעוטרת. במקרים רבים שימשו כיסויי מיטות ווילונות בשימוש משני כתכריכים.

האריגים מעוטרים בדגמים שמקורם בעיקר באמנות היוונית־הרומית, ויש בהם יצורים מיתולוגיים, דמויות אדם, בעלי חיים, צמחים וצורות הנדסיות. מוטיבים עיטוריים אחרים הם דמויות קדושים נוצרים, סצנות מהברית הישנה והחדשה, צלבים ודגמים שמקורם במזרח, בעיקר באמנות הפרתית והססנית.

מבחר האריגים המוצגים בתערוכה משקפים היטב את התפתחותם הסגנונית מהמאה ה־ג' ועד המאה ה־י"ב לסה"נ. התערוכה מבוססת על אוסף האריגים העשיר שברשותו של המוזיאון הימי הלאומי. ראשיתו של אוסף זה באוספו הפרטי של ד"ר אלכסנדר ראש, מייסדו של המוזיאון לאמנות עתיקה בחיפה ומנהלו הראשון. כארכיאולוג חובב ביקר ד"ר ראש בארצות אגן הים התיכון, בעיקר במצרים, באיטליה וביוון, וקנה ממצאים עתיקים מסוחרי עתיקות. על בסיס אוספו הפרטי ייסד ד"ר ראש בשנת 1948 את המוזיאון לאמנות עתיקה. בשנת 1995 הועבר האוסף אל המוזיאון הימי הלאומי בעקבות איחודו עם המוזיאון לאמנות עתיקה.